עודדו שיתוף של מחשבות ורגשות – שאלו את הילדים/ות לגבי המחשבות והרגשות שלהם/ן. תנו לזה מקום, לגיטימציה ונסו להעניק להם/ן תחושת ביטחון. הימנעו ממשפט כמו "אין מה לדאוג" ובמקום זאת אמרו, לדוגמא, "זה באמת מפחיד. אבל יש לנו צבא שמגן עלינו/האזעקה שומרת שנגיע למקום בטוח".
זכרו שבגילאים הצעירים הביטוי לתחושות יכול לבוא לאו דווקא במילים, אלא בשינוי התנהגות או בביטוי פיזי אחר (למשל, בריחת שתן). קבלו זאת בהבנה.

נסו לחשוב עם הילדים/ות מה יכול לעזור להם/ן – בגילאים הצעירים יותר, אפשר ליצור יחד דמות או מגן, שמעניקים לילד/ה את התחושה של מוגנות.

טפלו בעצמכן – ככל שאנחנו נרגיש רמה גבוהה יותר של לחץ או חרדה מהמצב, כך התחושה הזו תעבור לילדינו. בנוסף, רוב הסיכויים שלא נהיה פנויות כדי להיות שם עבורם/ן.
לפני שנדאג להם/ן, חשוב שנמצא את הדרך גם לדאוג לעצמנו. חשוב שנישן טוב, נאכל בריא, נדבר על זה עם חברה/אשת מקצוע, ונעשה מה שיכול לעזור לנו להישאר רגועות (קריאת ספר, מדיטציה, נשימות, כד').

מאחלת לכולנו שהתקופה הזו תחלוף במהרה ונוכל לחזור לשגרה בריאה.
ואם יש לכן שאלה או שתרצו לקבל הכוונה בנושא מסוים, צרו קשר. אשמח להיות שם עבורכן.

*הטקסט כתוב בלשון נקבה, אבל פונה גם לאבות.