את המשפט הזה גיליתי יום אחד, כשהילדים שלי ביקשו ממני משהו ובאמת לא ידעתי מה אני רוצה לענות. אז אמרתי להם שאני אחשוב על זה. ובאמת חשבתי על זה וחזרתי אליהם עם תשובה.
אז מה כל כך מיוחד במשפט הזה?
קודם כל, הוא מוֹנע מאיתנו לפעול באוטומט. לתת את התשובה הראשונה שקפצה לנו לראש ואז להבין שדווקא יכולנו לענות אחרת.
לדוגמא – בבית שלנו אוכלים קינוח בימים מסוימים. באחד מהימים שבהם לא אמור להיות קינוח, הילדים שאלו אם יוכלו לקבל מהעוגה שנשארה מהסופ"ש.
באוטומט יכולתי לענות "לא", כי זה לא יום של קינוח. אבל כשלקחתי רגע לחשוב על זה, הגעתי למסקנה שדווקא אפשר, כי לא תמיד יש לנו עוגה בבית וזה באמת מפתה. אז למה שלא נאכל כולנו חתיכה מהעוגה?!
יתרון נוסף במשפט הזה, הוא שיש בו את המסר "אני לא יודעת את התשובה כרגע. אני רוצה לקחת זמן לחשוב".
זה משחרר אותנו מהצורך שלפעמים מלווה אותנו לענות על כל שאלה כאן ועכשיו. זה מאפשר לנו ללמד את הילדים שלנו, שלא תמיד אנחנו יודעים או חייבים לדעת מיד את התשובה ולפעמים צריכים זמן לחשוב על משהו כדי להבין מה נכון לנו. זה גם מלמד אותם לחכות בסבלנות.
אגב, יש מקרים שבהם אני שואלת את הילדים שלי שאלה ומקבלת את התשובה "אני אחשוב על זה". וזה משמח אותי כל פעם מחדש. כי אני יודעת שהם מבררים בינם לבין עצמם מה נכון ומתאים להם, במקום להגיב באוטומט.
זה מאפשר לנו גם להגיע יותר מגובשים ולהסביר למה התשובה הזו היא התשובה שבחרנו לענות.
וברגע שאנחנו יודעים מה ולמה, אנחנו מצליחים להעביר מסר ברור לילדים שלנו וגם לתמוך ולהכיל את הקושי שלהם, אם לא קיבלו את מה שרצו.
ודבר אחרון – זה עוזר לילדים "לקחת סיכון", להבין שלפעמים שווה לנסות ולשאול שאלה, גם אם התשובה כביכול ידועה.
כשהילדים שלי רוצים לבקש משהו, שהם יודעים שהוא בניגוד לנוהג/הסכם מסוים שיש לנו, הם מתחילים את המשפט ב"אמא, את יכולה לחשוב אם…". הם יודעים שנקודת ההתחלה היא שהדבר שהם רוצים, כמו למשל הקינוח, הוא אסור (או לא בטוח מסתדר). אבל מבקשים שאחשוב אם באותו רגע, באופן חד-פעמי, אפשר לשנות את ההחלטה. לפעמים זה מצליח להם 😊
