הילדים שלנו רוצים להרגיש שייכים, להרגיש שהם חלק מהמשפחה. לפעמים, הם מאמצים גישות מוטעות להשגת התחושה הזו. זה יכול להגיע למצב, בו הם מעדיפים התייחסות לא נעימה כלפיהם על פני התחושה שהם לא שייכים. דוגמא אחת לכך היא מאבקי כוח.

הילדים שנמצאים במאבקי כוח הם לרוב ילדים שחווים את הוריהם כמי שמתנהגים כלפיהם בכוחניות ושהסיקו מכך, כי כדי להיות אלו שקובעים עליהם להשתמש בכוח. אלו ילדים המאמינים כי יש חזקים וחלשים. החלשים משלמים "מחיר", כי החזקים הם אלו שמחליטים עליהם. ואף אחד לא רוצה להיות בצד המפסיד…

העניין הוא, שבמאבקי כוח שני הצדדים מפסידים – ההורים והילד/ה.

כל אחד משקיע המון אנרגיה במאבק, כל אחד חווה כעס, חוסר אונים ותסכול, ובסוף המאבק כולם מתשים ואף אחד לא באמת מרגיש כמו מנצח.

כדי להבין מתי אנחנו נמצאים במאבק כוח, צריך לשים לב מה התחושות שמתעוררות בנו (כעס, תסכול, אכזבה, חוסר אונים), האם הסיטואציה מול הילד/ה מתאפיינת בהסלמה ואיך אנחנו ההורים מפרשים את הסיטואציה מול הילד/ה (הוא עושה לי דווקא/ הוא כפוי טובה).

אז אם זיהינו שאנחנו במאבק כוח עם הילד/ה שלנו, איך ממשיכים מכאן? איך יוצאים ממאבק כוח?

ובכן, דמיינו שאתם והילד/ה בתחרות משיכה בחבל.

כל עוד שניכם תמשיכו למשוך, שניכם תתעייפו ובסופו של יום גם אם מישהו ינצח הוא יהיה מותש מדי מכדי ליהנות מזה או להרגיש תחושת ניצחון. מצד שני, אם מישהו יחליט לפרוש ויעזוב את החבל, לצד השני לא יהיה טעם להמשיך, כי אין במי להתחרות ואין טעם להמשיך.

ככה גם במאבקי כוח. התפקיד שלנו כהורים הוא לשחרר את החבל, להרפות, וכך לאט לאט ילדינו יפסיקו גם הם להיאבק.

לא קל לצאת ממאבק כוח ולכן חשוב לאורך כל הדרך לזכור מהם הערכים שאנחנו רוצים להנחיל לילדינו. הם מאירים לנו את הדרך.

דבר נוסף שחשוב הוא לשתף את הילד/ה. לנהל איתו/ה שיחה בזמן רגוע, להסביר לו/ה איך אתם מרגישים במצב שנוצר ולמה חשוב לכם שדברים יתנהלו אחרת. לחשוב איתו/ה ביחד(!) מה אפשר לעשות אחרת.

וחשוב להצטייד בהרבה סבלנות. לא קל – לא לנו ולא לילדינו – לשנות דפוסי התנהגות ולצאת ממאבק כוח. נצטרך הרבה אמונה בדרך ולעודד את ילדינו כשקשה לנו, כדי שגם הם יאמינו שהשינוי הוא אפשרי ויהיו פנויים לשתף פעולה.

בשורה התחתונה – ילדינו לא מתנהגים בצורה מפריעה כדי לעשות לנו דווקא או כדי להרגיז אותנו. הם בסך הכל רוצים להרגיש שייכים ובטוחים וההתנהגות שלהם היא הדרך שלהם להביע את הרגשות.

תפקידנו כהורים לעזור להם להבין שיש דרך נעימה להשיג את התחושה הזו.