במוח של כולנו יש את האמיגדלה. היא מקבלת מידע מאזור אחר במוח ותפקידה להכריע לגבי התגובה אליו (בסקאלה שבין קיפאון וחוסר תגובה לבין תגובה קיצונית ותוקפנית). כשהיא מופעלת ומזהה סכנה, היא מציפה את הגוף שלנו בהורמוני סטרס ובעצם מכניסה אותנו למצב חירום, שכל מטרתו להציל אותנו מהאיום המתקרב.
במחקר שבו נעשו סריקות מוח גילו, שכאשר מראים למתבגרים פנים ניטרליות בתמונה, אזור גדול במוח הלימבי, האמיגדלה, מופעל, בעוד שאצל מבוגרים זה לא קורה.
התוצאה היא שהמתבגרים יכולים להיות בטוחים, שפנים ניטרליות של אחר הן תגובה עוינת ולא ניתן לבטוח בו. הבעת פנים "ריקה" או היתקלות לא מכוונת במסדרון יכולות להתפרש כמכוונות והמתבגרים יגיבו בהתאם (במקרה הזה, בהתקפה – בעצבנות).
אז אם המתבגר/ת התפרץ/ה עליך בלי סיבה (לכאורה), יש מצב שזה המוח שלו/ה, שעובר שינויים חשובים ומפרש את המילים/מעשים שלך כאיום או תוקפנות.
זה שלב וגם הוא יעבור.
אם לא תגיבי ולא תגידי "אל תדבר אליי ככה" או "מה הבעיה שלך?", יש מצב שתוך דקה וחצי שניכם כבר תהיו רגועים ותוכלו להמשיך הלאה, בלי כעס ובלי לריב.
