הרבה מבני/ות הנוער שלנו לא ישנים מספיק שעות במהלך השבוע.
לא מדובר בתופעה ייחודיות כאן בישראל, אלא במשהו שמאפיין בני/ות נוער בכל העולם.
אז קודם כל – זה לא רק בבית שלכן וזה לא רק המתבגר/ת שלכן.
אחת הסיבות המרכזיות לתופעה, היא שהורמון השינה, המלטונין, מופרש בשעות מאוחרות יותר (כשעתיים אחרי הגילאים הצעירים יותר), כך שגם אם הם ממש ינסו, הסיכוי שהם יצליחו להירדם בשעה מוקדמת הוא נמוך.
לזה אפשר להוסיף את החשיפה למסכים, שגם לה יש השפעה על היכולת להירדם ועל איכות השינה.
החשיפה הזו באה לידי ביטוי לא רק ב"אור הכחול", אלא גם באינטראקציות החברתיות שממשיכות והרצון להיות חלק מהן.
גם העומס והלחץ הגובר בבית הספר יכולים להשפיע על השעה שבה הם הולכים לישון.
עוד סיבה שיכולה להיות רלוונטית, היא העובדה שחלק מגיל ההתבגרות בא לידי ביטוי ברצון לייצר יותר עצמאות וחשיבות הולכת וגדלה של המעגל החברתי. כך, שהמתבגר/ת רוצה לקבוע את שעת השינה ולהתאים אותה למעגל החברתי שלו/ה.
אגב, הרצון לעצמאות "עף" מהחלון בבוקר, כשהיקיצה הטבעית שאולי הייתה להם כילדים כבר לא קיימת וכדי להתעורר בזמן הם זקוקים לשעון מעורר ולעזרה מההורים (או גם וגם).
הצורך של המתבגרים/ת בשעות שינה מספקות (כ-9.5 שעות ללילה) לא משתנה, וכך גם שעת היקיצה בבוקר, מה שמביא למחסור בשעות שינה.
יש הרבה מחקרים שמצביעים על הקשר בין מחסור בשעות שינה אצל מתבגרים, לבין קשיי ריכוז, דכאון, בעיות התנהגות, בעיות אכילה, חרדה, פגיעה במערכת החיסון ועוד.
נוסיף לזה מחקר של האקדמיה האמריקאית לחקר השינה שפורסם לאחרונה, שמצביע על האפשרות כי לאי-השלמת שעות שינה או השלמת הרבה שעות שינה עלולה להיות קשורה לתסמיני חרדה גבוהים יותר.
מהמחקר עלה, כי להשלמת עד שעתיים שעות שינה בסופ"ש יכולה להיות השפעה חיובית על הפחתת תסמיני החרדה ו/או העייפות המנטלית.
אז עכשיו כשברור לנו שלמתבגרים/ות שלנו יש עייפות מצטברת כתוצאה מחסר שינה, וכשברור לנו שההשפעות של זה הן שליליות, עולה השאלה מה אפשר לעשות כדי לשפר את המצב.
